לוי נ' בית ששון בע"מ

החלטה

1.עיריית ירושלים נקטה בהליכי הוצאה לפועל כנגד חב' בשם יסוד בהר ששון לוי חב' לבניין בע"מ וזאת במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 03-06598-95-6 (תיק ההוצאה לפועל הראשון).

2.במסגרת תיק ההוצאה לפועל הראשון נערך הסכם תשלומים. במסגרת הסדר זה צורפו הצדדים בתביעה זו ביחד עם מר ששון לוי, בעליה של הנתבעת 2, כחייבים נוספים בתיק ההוצל"פ הראשון.

עוד נקבע בהסכם התשלומים כי הנתבעת תמשוך לפקודת עו"ד וגנר, אשר ייצג את עיריית ירושלים.

בפועל נמשך שיק כזה על סך של 403,000 ₪ שמועד פרעונו היה ביום 15.9.00.

על פי הסדר התשלומים בתיק ההוצל"פ הראשון, חתמו התובע ומר ששון לוי שהינם קרובי משפחה כערבים לפרעון השיק.

3.השיק הנ"ל חולל בהעדר כיסוי מספיק ולפיכך נפתח כנגד הנתבעת והתובע תיק הוצל"פ שמספרו 03-23137-00-7 כלפי הנתבעת הן כמושכת השטר והן כלפי התובע כערב לפרעונו (להלן – תיק ההוצאה לפועל השני).

4. ביום 28.1.08 שילם התובע ע"ח החוב בתיק ההוצאה לפועל השני סך של 95,000 ₪ והוא נמחק מתיק ההוצאה לפועל.

לאור ביצוע תשלום זה ומכוח תשלומו זה כערב הגיש את התביעה כנגד הנתבעת להחזר התשלום ששילם.

5. בסיכומיו טוען ב"כ הנתבעת כי לאור עמדתה כי לא היתה חייבת כל סכום לעיריית ירושלים הרי שלא היה מקום לצעדו זה של התובע. יתרה מכך, התובע בטרם ביצע את התשלום לעירייה לא טרח ליידע אותה על כוונתו לעשות כן.

6. ב"כ התובע משיב לטענות הנ"ל כך שראשית טוען הוא כי הנתבעת לא הניחה כל תשתית עובדתית להוכחת גירסתה כי אינה חבה בחוב כלשהו כלפי עיריית ירושלים. הטענה כי הוגשה בקשה לסגירת התיק אין בה כדי להועיל, שכן הנתבעת לא טרחה להודיע מה עלה בגורל הבקשה וכל עוד לא נסגר התיק אין היא יכולה להסתמך רק על הבקשה לסגירת התיק.

עוד מוסיף ב"כ התובע וטעון כי אין כל חובה שבדין לפיה עליו להודיע לנתבעת על כוונתו לביצוע התשלום.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות להגן להידחות.

ראשית, התובע פעל כדין כאשר הלכה למעשה ביצע את חובתו כערב וזאת על מנת להגן על זכויותיו. מרגע שבוצע התשלום הרי שזכותו לשוב אל הנתבעת ולדרוש את הכסף ששילם קמה לאלתר.

כל עוד לא הוצגה בפני התובע טענה ו/או עובדה אשר יש בה כדי לעכב ו/או למנוע את חיובו על פי ערבותו, הרי שפעולתו באמצעות ביצוע התשלום היתה לא רק בתום לב אלא אף בהתאם להוראות הדין.

הנתבעת, מטבע הדברים, היתה מודעת לערבותו של התובע בגין חובותיה כלפי עיריית ירושלים וכי בגין כך הוא אף עלול להיות נתון להליכי גביה ומימוש ערבותו, ככל שהנתבעת לא תפרע את חובה לעיריית ירושלים.

8. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי אין בידי הנתבעת גרסת הגנה ראויה בפני התביעה.

אשר על כן, הבקשה לרשות להגן נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בזאת פסק דין לטובת התובע בהתאם לכתב התביעה.